עב 004345/06 בן ציון פרחי נ' בזק

השאלה העיקרית שעמדה להכרעה בהליך – האם יש לאפשר לתובע לבחור מחדש את המסלול על פיו קרן פנסיה מקפת משלמת לו פנסיה שקיבל מחברת בזק. התובע עותר לחייב את הנתבעות לשלם לו הפרשי הפנסיה המגיעים לו לטענתו לאחר שינוי המסלול.

עדכון הפנסיה בשני המסלולים שונה לחלוטין:

במסלול א' – הפנסיה הייתה צמודה לשינויים בשכר הצמוד לדרגה שעל בסיסה חושבה המשכורת הקובעת לפנסיה ולתוספות היוקר;

במסלול ב' – הפנסיה הייתה צמודה לשינויים במדד המחירים לצרכן במלואם.  בכל מועד בו שולמה לשכירים במגזר הציבורי תוספת יוקר עודכנה הפנסיה במלוא שיעור עליית המדד.

יש לציין, כי שיטות עדכון אלה נהגו עד חודש אוקטובר 2003, מועד כניסתו לתוקף של התקנון האחיד של קרנות הפנסיה. החל מחודש אוקטובר 2003 עדכון הפנסיה של כל הגמלאים, בין אם בחרו במסלול א' ובין אם בחרו במסלול ב' נעשה בהתאם להוראות התקנון האחיד.  

בית הדין קבע כי אכן, בהתאם לפסיקה, העילה לשינוי בסיס חישוב הגמלה היא עילה המתחדשת מידי חודש בחודשו, ולכן ניתן לתבוע הפרשי גמלה מהקרן לתקופה של שבע שנים לפני הגשת התביעה [ע"ע 17/03 מריו ויינגרט  – מבטחים]. אולם, אנו סבורים כי פסיקה זו אינה חלה על המקרה הנדון, כיון שהזכות לבחור את מסלול הפנסיה היא זכות חד פעמית שעל התובע לממש עם פרישתו לגמלאות, והתובע אינו זכאי לשנות את הבסיס לחישוב הפנסיה לאחר בחירתו. אמנם, בחירתו של התובע במסלול קובעת את הבסיס לחישוב הגמלה, אולם כאמור זכות הבחירה היא חד פעמית. הפסיקה בעניין ויינגרט רלוונטית אם לטענת התובע מקפת חישבה לא נכון את הפנסיה במסלול בו הוא בחר, למשל לא התחשבה בעדכון שכרו לאחר פרישתו  בחישוב המשכורת הקובעת לפנסיה. אולם, הזכות לבחור בין מסלול א' לבין מסלול ב' היא חד פעמית. לפיכך, תביעה בנוגע לשינוי המסלול שנבחר על ידי הגמלאי מתיישנת שבע שנים לאחר המועד האחרון להגשת טופס המרה.

זאת ועוד. בבחירת מסלול הפנסיה טמון סיכון וסיכוי. בעת הפרישה לגמלאות לא ניתן לחזות איזה מסלול טוב יותר, שכן קיימים נעלמים רבים: שיעור תוספות השכר שישולמו לעובדי השירות הציבורי אשר ישפיעו על עדכון שכר הדרגה; שיעור עליית המדד; מועדי תשלום תוספת היוקר. בעת הבחירה בין מסלול א' למסלול ב' נוטל על עצמו הגמלאי את הסיכון והסיכוי הטמונים בבחירתו. תביעת התובע, לאפשר לו לבחור מחדש בין מסלול א' לבין מסלול ב' 12 שנה לאחר פרישתו לגמלאות,  כאשר ניתן לערוך את החישוב איזה מסלול מיטיב עם התובע וללא שהתובע נוטל על עצמו סיכון כלשהו יוצרת מצב בו כל הסיכון מוטל על הקרן. יש להדגיש, כי בבחירה כיום אין שום סיכון, שכן היא לא משפיעה על שיעור הפנסיה העתידי של התובע, לנוכח העובדה כי החל מאוקטובר  2003 עדכון הפנסיה בשני המסלולים נעשה על פי הוראות התקנון האחיד. אנו סבורים, כי מצב דברים זה מחייב את המסקנה כי זכות הבחירה בין שני מסלולי הפנסיה היא זכות חד פעמית, ועילת תביעה בנוגע לבחירה מתיישנת שבע שנים לאחר ביצוע הבחירה.