במכתב לשר התמ"ת פורטו הסיבות מדוע ההסכם הישן עדיף על ההסכם החדש.

להלן השוואת תנאי ההסכם החדש להסכם הישן על פי סעיפי ההסכם החדש:

1.          סעיף 6 להסכם החדש קובע תקופת נסיון 24 חודש במקום 6 חודשים הקבועה בהסכם הישן, הקובע גם שבחלוף תקופת הנסיון יקבל העובד את כל הזכויות בהסכם הישן מתחילת עבודתו.

2.          סעיף 7 להסכם החדש קובע שבוע עבודה בן 43 שעות. משמעות הסעיף כי יום עבודה יהיה בן 9 שעות עבודה ביום במקום 8. אמנם, ההסכם החדש קובע כי שעות נוספות ייספרו מעל 8 שעות  בימי חול. אולם, משמעות ההסכם החדש חמורה לגבי חישוב שעות נוספות בסופי שבוע וחגים[1] ומהווה הרעה לעומת המצב לפי ההסכם הקודם.

3.          סעיף 8 להסכם החדש קובע חובה להנפיק תלושי שכר, אשר ממילא קבועה בחוק הגנת השכר באופן מפורש והמפר אותה צפוי לסנקציה פלילית עלי פי חוק זה[2].

4.          סעיף 9 להסכם החדש קובע תוספת לשכר יסוד המהווה שיפור ראוי לשכר העובדים. יחד עם זאת, יש לזכור כי בוטלה בהסכם החדש תוספת ותק ומשפחה שהיתה בהסכם הישן. לכן, כבר בשנה השלישית לעבודתו של העובד מקבל העובד על פי ההסכם הישן שכר גבוה מזה שיקבל על פי ההסכם החדש. עובד/ת שבת/בן זוגו אינו/ה עובד/ת יקבל תמורה גבוהה יותר על פי ההסכם הישן כבר מהשנה השניה. להלן טבלא השוואתית של התמורה לעובד לפי ההסכמים[3]. עובד המשמש כמאבטח מצבו יהיה אפילו טוב יותר לעומת האמור בטבלא להלן, שכן ההסכם הישן כולל סכומים משופרים למי שהוגדר כמאבטח. על פי ההסכם הישן תוספת הותק הולכת וגדלה כל שנה, כך שהפסדם של העובדים ותיקים הולך וגדל במשך הזמן.