התובעות, מבוטחות בפוליסות לביטוח מנהלים, הגישו מספר תביעות לבית הדין לעבודה וביקשו לאשר אותן כתובענות ייצוגיות בטענה כי חברות הביטוח הנתבעות, מגדל, כלל ביטוח, הראל ומנורה, נוהגות לזכות מבוטחות, בהגיען לגיל פרישה, בגמלה חודשית נמוכה מזו שמקבל בעל נתונים זהים, אף כי פרמיית ה"ריסק" המשולמת על ידי המשיבות זהה לזו שנגבית מגברים מבוטחים, ועל אף ששיעורי התמותה של נשים נמוכים בהרבה.

לגבי עילת התביעה, אם אכן מנוסחת התביעה כפי שהוסבר בהחלטה, הרי שהסיכוי שתתקבל נמוך: הואיל ותוחלת החיים של נשים גבוהה יותר, מקבלות הנשים בממוצע קצבת זקנה בסכום נמוך מזה של הגברים.

השאלה עלולה להתעורר במקרה של קצבת שארים, אולם על פי הפרסומים לא הוגשה תביעה בעניין זה. מכל מקום, קבלת בקשתן של חברות הביטוח להעביר את הדיון מבית הדין לעבודה לבית משפט המחוזי מעוררת את הדיון בדבר הסמכות לדון בתביעות מכוח פוליסות לביטוח מנהלים.

בסכסוכים הנוגעים לביטוחי מנהלים קיימת מחלוקת לגבי סמכותו של בית הדין האזורי. ניתן לטעון כי לבית הדין לעבודה סמכות וניתן לטעון אחרת. גם בית הדין לעבודה, כמפורט בהחלטה, היה מודע לחילוקי דעות אלה. אין מחלוקת כי לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעות מכוח פוליסה לביטוח מנהלים, והשאלה האם נושא סכום הפנסיה מתאים יותר לדיון בבית הדין לעבודה או בבית משפט אזרחי.

מקורו של הבטחון הסוציאלי ועיקרו של תחום זה נמצא בתחום יחסי העבודה. כמו כן שיעור הפנסיה הוא מרכיב מרכזי בבטחון הסוציאלי אשר אין חולק שהוא אחד מהנושאים המרכזיים הנמצאים בסמכותו של בית הדין לעבודה. לכן, לערעור על החלטת בית הדין להעביר את הדיון מחוסר סמכות יש סיכוי סביר להתקבל.

אולם, ייתכן כי במקרה זה לתובע הייצוגי אין עניין לערער. יתר על כן, אין להוציא מכלל אפשרות כי תובע ייצוגי המעוניין כי תביעה מסוג זה, תתנהל בבית המשפט המחוזי יגיש תביעתו לבית הדין לעבודה בתקווה כי אכן תוגש (ותתקבל) בקשה להעברת הדיון מחוסר סמכות, כפי שנעשה כאן. התובע הוא אשר בוחר לאן להגיש תביעתו. אולם, תקנות סדר הדין קובעות כי במקרה שהדיון בתיק מועבר מבית משפט אחד לאחר בטענת חוסר סמכות, חל הכלל כי בית המשפט אליו מועבר התיק "לא יעבירנו עוד", זאת, כדי למנוע "פינג-פונג" במקרה שכל אחד מבתי המשפט סבור שהתיק אינו בסמכותו.

קיימות מספר סיבות מדוע התובעים עשויים להעדיף את הדיון בבית המשפט המחוזי:

א.                 עד היום לא אושרה מעולם תובענה ייצוגית בבית הדין הארצי לעבודה ובבתי הדין האזוריים אושרו עד כה 2 תובענות ייצוגיות בלבד ושתיהן עוסקות בזכויות מובהקות של עובדים מכוח צווי הרחבה (על שתי ההחלטות הוגש ערעור).

ב.                  בתי הדין לעבודה ידועים בכך שאינם פוסקים שכר טרחה גבוה לעורכי דין, לרבות במקרה של תובענות ייצוגיות, לעומת זאת בבית משפט המחוזי עשוי עורך הדין לקבל שכ"ט גבוה יותר באופן משמעותי.

ג.                   בבית הדין לעבודה קיימות לנתבעות הגנות שאינן קיימות בבית המשפט המחוזי:  כך למשל, אין להגיש תובענה ייצוגית כאשר חל על העובד הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי בכתב. אין להוציא מכלל אפשרות כי חלק מהתובעות היו זכאיות לביטוח מנהלים לפי הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי בכתב, כגון בענפי המחשב האלקטרוניקה והתעשיה. במקרה כזה לא תאושר התביעה כייצוגית, הגנה שאיננה קיימת לנתבעות בבית משפט המחוזי.

ייתכן מאוד כי לתובע הייצוגי מכוח פוליסה לביטוח מנהלים עדיף לנהל את הדיון בבית משפט המחוזי. אולם בנסיבות כמתואר לעיל, הסתבר כי התובע עשה נכון שהגיש את התביעה לבית הדין לעבודה ומצא עצמו לבסוף בבית משפט מחוזי ללא דרך חזרה.

(עב 1742/08 (בשא 1385/08) כלל חברה לביטוח בע"מ נ' יעל גבאי)