בית הדין לעבודה בירושלים קבע כי על פי הגדרות תקנון קרן הפנסיה, חובתה של קרן הפנסיה לשלם קצבת שארים ליתום שהנו "בן מוגבל" חלה רק כאשר במועד מותו של האב היה הבן מתחת לגיל 21. רק במקרה כזה , תשלם קרן הפנסיה את הקצבה כל עוד נכותו של הבן נמשכת.

1

בתי המשפט

עב 002370/06		בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
19/08/2008	תאריך:	בפני כב' השופטת אורנית אגסי נציג ציבור (ע) נוריאל ממליה

	בן אסייג רפאל		בעניין:
התובע	עו"ד חרובי יאיר	ע"י ב"כ
	נ ג ד
	מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ ( בניהול מיוחד)
הנתבע	עו"ד מילדוורט אורן	ע"י ב"כ

פסק דין

1. לבית הדין הוגשה תביעת התובע, רפאל בן אסייג כנגד הנתבעת, (להלן: "מבטחים"). התביעה הוגשה באמצעות אחותו ואפוטרופוסותו, הגברת אבלין כהן.

עניינה של התובענה, זכאותו של התובע לתשלום קצבת שארים ממבטחים עקב מות אביו (ביום 9/1/93) אשר היה מבוטח בפנסיה מקיפה במבטחים.

במסגרת הדיון בתובענה ולצורך בירור זכאותו של התובע יש לבחון את הוראות תקנות מבטחים כפי שהיו בתוקף ביום פטירת האב, מועד קרות האירוע המזכה (להלן: "התקנות").

2. ואלו הן העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מכתבי הטענות כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר הוגשו לבית הדין:

א. התובע יליד 1956 הנו בגדר "חסוי", נעדר כשרות משפטית ומוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי החל משנת 1975 כנכה לצמיתות בשיעור 100%.

ב. אבי התובע פרש לפנסיית זיקנה ביום 1/10/83 ומאותו מועד החל לקבל קצבת זיקנה חודשית ממבטחים. האב הלך לעולמו ביום 9/1/93.

ג. במועד פטירת האב היה התובע בן 37 ואמו, (המנוחה כיום) מונתה להיות אפוטרופוסתו.

ד. התובע פנה למבטחים בדרישה לתשלום קצבת שארים כ"בן מוגבל" של המנוח, (פניה שבוצעה באמצעות ב"כ דאז והיום, עו"ד חרובי). בקשתו נדחתה בטענה, כי אינו עומד בדרישת התקנות לצורך הכרה לקבלת הקצבה.

ה. באותה העת, לאחר פטירתו של אב, החלה אם התובע לקבל קצבת שארים ממבטחים. הקצבה שולמה לאם בפועל עד לחודש ינואר 2006 עת נפטרה ובמשך 13 שנים ברציפות.

ז. עם פטירת האם הופסק תשלום הקצבה. או אז, פנה התובע למבטחים בדרישה חוזרת לתשלום קצבת שארים עקב מות האב. הבקשה נדחתה מאותן טעמים שפורטו לעיל, היות ואינו עומד בדרישת התקנות לצורך הכרה לקבלת הקצבה.

ח. ביום 1/10/2003 נכנס לתוקפו התקנון האחיד של מבטחים, והוא חל על אירועים מזכים שאירעו מיום זה ואילך, (להלן: "התקנון האחיד").

3. בקדם המשפט שהתקיים ביום 1/5/07 הסכימו ב"כ הצדדים לכך, שעל התובענה דנן חלות התקנות שהיו בתוקף בעת קרות האירוע המזכה ולא התקנון האחיד. כן הוסכם, כי נוכח מועד הגשת התביעה והוראות חוק ההתיישנות, יוגבל הסעד המבוקש לתקופה של 7 שנים אחורה מיום הגשת התביעה.

4. ראיות ועדים

בתיק זה הוגש תצהיר על ידי הגברת אבלין כהן ומטעם מבטחים על ידי הגברת הניה פרלמוטר, מנהלת מחלקה באגף הפנסיה במבטחים.

המצהירות נחקרו בפנינו. במסגרת עדותה של הגברת פרלמוטר הוגש עמוד מספר 6 לתקנון האחיד, סומן ת/1, וכן עמודים 23 ו – 24 לתקנון האחיד, סומן ת/2.

5. יצויין, כי ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי קיימת מחלוקת בשאלת התקנות החלות על התובע. זאת למרות שבמסגרת המוסכמות שנקבעו הוסכם כבר כי התקנות הן שחלות על התובע ולא התקנון האחיד. לפיכך, ולו בשל כך יש לקבוע כי זכאותו של התובע תבחן לאור הוראות תקנות אלו.

לא זו אף זו, מסקנה זו מתבקשת לאור ההלכה הפסוקה בעניין זה לפיה, תקנון קרן פנסיה הנו חוזה אשר נכרת בין כל אחד ואחד מהמבוטחים לבין הקרן, וכי זכויות העמית נקבעות ע"פ התקנון הקיים במועד פרישתו של העמית ו/או במועד קרות האירוע המזכה.

עמד על כך כב' הנשיא אדלר בע"ע 600013/96 אברהם ליבוביץ נ' קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 9/6/2002, להלן: "פס"ד ליבוביץ").

אין חולק, כי במקרה שלפנינו במועד קרות האירוע המזכה היו בתוקפן התקנות כאמור. ההלכה בעניין זה ברורה וחד משמעית ואין מקום לסטות ממנה בנסיבות המקרה שלפנינו.

6. זכאותו של התובע לקצבת שארים על פי התקנות

ההוראות הרלוונטיות לצורך בחינת זכאותו של התובע מופיעות בפרק ההגדרות כדלקמן:

"שאיר – פירושו – אלמנה ו/או יתום ו/או הורה כהגדרתם בתקנות"

"יתום – פירושו – ילד לרבות ילד חורג שכל קיומו היה על החבר או הפנסיונר שנפטר או ילד מאומץ כחוק".

"ילד – פירושו – בן של חבר או של פנסיונר שטרם מלאו לו 21 שנה"

תנאי הזכאות לקבלת פנסיית שארים של פנסיונר שנפטר, נקבעו בתקנות 31 ו – 32.

תקנה 31 לתקנות קובעת זכאות לקצבת שארים לאלמן או אלמנה של פנסיונר שנפטר.

תקנה 32 (א) קובעת זכאות לקצבת שארים ליתום:

"32. (א) מת הזכאי לקבלת פנסיה והשאיר אחריו אלמנה / או יתומים, יקבל כל יתום פנסיה בשיעור השווה ל – 20 אחוזים מהפנסיה שהיה מקבל הזכאי לפנסיה אילולא נפטר בתנאי שהסכום הכולל של הפנסיות לפי תקנת משנה זו ותקנה 31 לתקנות, לא יעלה על 100 אחוזים מהפנסיה שהיה מקבל הזכאי לפנסיה, אילולא נפטר".

תקנה 32 לתקנות קובעת את הזכאות לקצבת שארים ל"בן מוגבל":

"(ב) יתום של פנסיונר אשר מחמת נכות אינו מסוגל לכלכל את עצמו, יהא זכאי לפנסיה על פי תקנה 32 (א) כל עוד הינו נכה".

7. ב"כ התובע טוען, התובע הנו "בן מוגבל" ולפיכך יש להחיל עליו את תקנה 32 (ב) לתקנות. לטענתו, תקנה 32 (ב) איננה מגבילה את גילו של התובע (היותו מתחת לגיל 21) בעת קרות האירוע המזכה לצורך זכאותו לקבלת הקצבה. לפיכך לכאורה, אין משמעות לכך שהתובע היה בן 37 בעת קרות האירוע המזכה כל עוד הנו בבחינת "בן מוגבל" אשר מחמת נכותו אינו מסוגל לכלכל את עצמו. בנסיבות אלו, הרי שקמה לו הזכאות לקבלת קצבת השאירים הן במועד קרות האירוע המזכה והן כיום.

מאידך טוענת הנתבעת, כי זכאותו של התובע לקבלת קצבת שארים מוגבלת בהתייחסות למועד קרות האירוע המזכה ולגילו. ודוק, אילו היה התובע מתחת לגיל 21 באותו מועד הרי שאכן היה זכאי לקבלת קצבת שארים. ברם, במקרה שלפנינו התובע היה בן 37 בעת קרות האירוע ולכן, אינו זכאי לקבלת הקצבה.

8. מקריאת הוראות התקנות והפרשנות שיש ליתן להן , עולה כי התובע לא היה זכאי לקבלת קצבת שארים במועד קרות האירוע המזכה ולפיכך בוודאי שלא קמה לו זכאות לקבלת הקצבה גם כיום.

הוראות התקנות מגדירות באופן ברור מיהו "יתום" ולפיהן, תנאי לכך הנו שמדובר בילד מתחת לגיל 21 במועד קרות האירוע המזכה.

במקרה שלפנינו אין חולק, כי התובע היה מעל גיל 21 (בן 37) במועד קרות האירוע ולכן, איננו בגדר "יתום" ובהתאמה איננו בגדר "בן מוגבל" על פי הגדרת התקנות. משכך הרי שלא קמה לתובע כלל זכאות לקבלת קצבת שארים.

אין בידנו לקבל את דרך פרשנותו של ב"כ התובע, לפיה אין משמעות לגילו של התובע בעת קרות האירוע כל עוד עסקינן ב"בן מוגבל". מעיון בתקנות עולה באופן מפורש וברור, כי המונח "בן מוגבל" בתקנות מפנה להגדרת המונח "יתום" ואינו נפרד ממנו. לפיכך, גם לגבי המונח "בן מוגבל" קיימת הדרישה של היות התובע מתחת לגיל 21.

ההבדל בין זכאותו של יתום לבין זכאותו של "בן מוגבל" היא בכך, כי לגבי "בן מוגבל" זכאותו לקבלת קצבה נמשכת כל עוד הנו בגדר "נכה" ואילו לגבי "יתום" זכאותו נמשכת עד להגיעו לגיל 21 בלבד. אולם, הדרישה להיותו של היתום מתחת לגיל 21 בעת קרות האירוע המזכה זהה לגבי שני המקרים ובהעדר תנאי זה הרי לא היתום ולא הבן המוגבל יחסו תחת תנאי הזכאות לקבלת הגמלה כאמור.

9. טענת ב"כ התובע, כי יש לקבוע את זכאותו של התובע לאור תקנה 36 לתקנות אינה מקובלת עלינו. תקנה זו מתייחסת לפנסיית שארים של חבר שנפטר לפני גיל הפרישה.

בענייננו מדובר בפנסיית שארים לאחר מועד הפרישה, היינו בפנסיית שארים לפנסיונר. לפיכך, תקנה 36 (א) אינה חלה על התובע ואין לגזור ממנה גזירה שווה לצורך בחינתו זכאותו.

כך גם לגבי טענת ב"כ התובע לפיה התקנות הנן בגדר "חוזה אחיד" ויש לפרשן "כנגד מנסחן". אין בידנו לקבל טענה זו. כבר נפסק, כי תקנון קרן פנסיה איננו חוזה אחיד אלא חוזה רב צדדי בעל ארבעה צדדים, העמית היחיד, הקרן, העמיתים האחרים והמדינה. את תקנון הפנסיה יש לפרש פרשנות תכליתית לאור מטרתו הסוציאלית חברתית כאשר מאפייניו העיקריים הם שוויוניות והדדיות. ויודגש, העמית אינו עומד לבדו מול הקרן אלא הוא מיוצג על ידי ארגון עובדים והגופים האחרים של ההסתדרות המייצגים את חברי קרנות הפנסיה, (ראה פס"ד ליבוביץ).

10. התיישנות ושיהוי

משנקבע כי התובע כלל לא היה זכאי לקבלת פנסיית שארים הרי שאין מקום לדון בטענות ההתיישנות והשיהוי שהועלו על ידי מבטחים. יחד עם זאת נציין, למען הסר כל ספק, כי ממילא חלים התיישנות ושיהוי על תביעתו של התובע.

המועד בו ארע האירוע המזכה הוא כאמור, 9/1/1993. באותו מועד הוגשה תביעה למבטחים לתשלום גמלת שארים עבור התובע. ביום 15/3/93 הודיעה מבטחים על דחיית התביעה בהחלטה מפורטת לפיה,

"תקנות קרן הפנסיה המקיפה תקנה 32 ב', זכאי לתשלום רק יתום נכה בתנאי שבעת פטירת הפנסיונר הוא היה מתחת לגיל 21"

על החלטת הדחייה לא הוגש ערעור מלבד מכתב אחד שנשלח ביום 4/4/1993 למבטחים על ידי עו"ד חרובי כמי שייצג את האם המנוחה והתובע. עו"ד חרובי נענה על ידי מבטחים ביום 6/5/93 כאשר הופנה שוב להוראות הרלוונטיות בתקנות. מאז ובמשך 13 שנים לא נעשה דבר עד שביום 16/2/06 הוגשה שוב בקשה על ידי עו"ד חרובי לתשלום קצבת שארים לתובע.

משכך, הרי שחל שיהוי ניכר בתביעתו וכן תביעתו התיישנה (יש למנות את מרוץ ההתיישנות החל משנת 1993).

מעבר לאמור בנסיבות אלה לא מתקיימים החריגים הקבועים בחוק ההתיישנות התשי"ח – 1958 לדחיית מועד ההתיישנות על התובענה וכן לא הוצגו טעמים מוצדקים כנגד טענת השיהוי. טענת הגברת אבלין כהן, כי האם המנוחה לא הייתה מודעת לזכויותיה בשעתו, בעת פטירת האב לא הוכחה ואף נסתרה. בנוסף הרי האם יוצגה כבר ב- 1993 על ידי עו"ד חרובי אשר אין חולק, כי ידע מהן ההשלכות של דחיית התביעה וחוסר המעש לאחר מועד זה כאמור.

נציין בעניין זה, כי משעסקינן בתביעה כנגד קרן הפנסיה הרי שמושם דגש רב על הצורך בוודאות בניהול עניינה. מתן היתר לתובע תפגע הן בוודאות הכלכלית והן בזכויותיהם של יתר העמיתים בקופה (ראה פס"ד ליבוביץ).

11. לאור האמור לעיל התביעה נדחית.

בנסיבות הקיימות בתיק זה, לאור מצבו של התובע אין צו להוצאות.

ניתן היום 19.8.08 בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

__________________ _________________

מר ממליה , נציג ציבור אורנית אגסי, שופטת