הנתבעת היא חברה פרטית הנמנית על קבוצת החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ. על פי המוצהר באתר האינטרנט שלה, הנתבעת מייצרת משקאות קלים מבוססי פרי של "פריגת" תחת זיכיון.
התובעת הינה תושבת ישראל בעלת משפחה, ונוהגת לעיתים לרכוש משקאות קלים, ולרבות המוצר נשוא תובענה זו.
אחד מן המוצרים אותם מייצרת ומשווקת הנתבעת בארץ הוא המשקה ששמו "משקה קל מנגו" (להלן: "המוצר").
התובעת רכשה את המוצר ברשת יינות ביתן בסניף אזור התעשייה חולון, בהנחה ומתוך הבנה כי הוא עשוי ממנגו ולא מפירות אחרים. באחת מן הפעמים בהן רכשה את המוצר, עיינה בסימון הרכיבים המופיעים על גבי עטיפת המוצר וגילתה כי הוא למעשה תערובת של מנגו ומנדרינות
• "מים, פרוקטוז, סוכר, מחית מנגו מרכז (6%), מיץ מנדרינות עשוי מרכז, (מכיל 10% או יותר רכיבי פרי), חומצת מאכל, … "
בעיני הציבור, מנגו נחשב פרי איכותי ואקזוטי מאשר פירות אחרים. כאשר רוכש צרכן משקה קל "מנגו", אין הוא מצפה לקבל משקה קל "מנגו-מנדרינות"…
מנוסח סעיפים 1.4.1, 2.3.1.1. לת"י 1071 "משקאות לא-כוהליים" – ברור כי הדרישה למינימום אחוז פרי (10%) הינה לפרי ששמו מתנוסס בשם המוצר. עוד ברור, כי אסור לנתבעת לקרוא למוצר "משקה קל מנגו", כיוון שאחוז המנגו במוצר נמוך מ-10%.
סעיפים 1.4.2, 2.3.1.2. לתקן קובעים כי כאשר מדובר במשקה לא מוגז המכיל פחות מ-10% רכיבי פרי, יסומן שמו "משקה בטעם". מכאן, שכמות של 6% מנגו אינה מספקת כדי לקרוא למוצר בשם "משקה קל מנגו". אילו היתה הנתבעת נוהגת כדין, היה עליה לסמן את המוצר בשם "משקה בטעם מנגו" ובכך להבהיר לציבור כי המדובר במשקה שטעמו כטעם מנגו, אך לא בהכרח מכיל מרכיב מהותי של מנגו.
