בשא (ארצי) 499/06   נתיב קרן הפנסיה של פועלי ועובדי משק ההסתדרות בע"מ (בניהול מיוחד) נ' יוסף שטיינמן

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי אכן, ממבט ראשון חישוב המביא בחשבון תקופה בה לא היה העמית מבוטח הן משום שקיבל פיצויי פיטורים, או משום שמשך כספים, או משום שלא הופרשו לו דמי גמולים אינו לכאורה סביר. מן הסתם תישאל השאלה מדוע ישלם העמית עבור "העוגה" כשאינו יכול להינות ממנה. ברם, שיטת חישוב זו מעוגנת שנים הרבה בתקנוני הקרנות, בהסדרי הרציפות למיניהם שההבדלים ביניהם אינם משמעותיים ובפסיקה עקבית רבת שנים של בית דין זה (ראו הלכת ינטיס והלכת פוזמנטיר). מבחינה זו מר שטיינמן מנסה להתפרץ לדלת נעולה. בית הדין קבע כי על פי סעיף 8 להסכם הרציפות המקורי והמתוקן יש להביא בחשבון את תקופת עבודת מר שטיינמן בעירייה בחישוב קצבתו כשתקופה זו נכללת בתקופה הכוללת. סעיף 28 להסכם הרציפות מוציא מתחולתו עובדים שקיבלו הטבות פרישה. סעיף זה סותר, לכאורה, את סעיף 8 להסכם הרציפות המביא בחשבון חישוב קצבת הזיקנה את תקופת העבודה בה נכנס העובד לראשונה לקרן או לרשות המקומית. במילים אחרות, יש להביא בחשבון גם את תקופת העבודה שלגביה קיבל העובד הטבות פרישה מהרשות המקומית. נראה כי לפנינו שני כתובים המכחישים זה את זה. נשאלת השאלה, האם יש כתוב שלישי שעשוי להכריע ביניהם. לכאורה, סעיף 25(4)(א) לתקנון נתיב המביא בחשבון "התקופה הכוללת" גם "תקופה שבעדה קיבל החבר תשלומים אחרים מתוך ויתור על זכות לפנסיה בגין פיצויי פיטורים בתוכנית שעימה יש לקרן הסדר רציפות פנסיה", מכריע ביניהם. סעיף זה קובע שיש להביא בחשבון את תקופת עבודת העובד ברשות המקומית "בתקופה הכוללת" חרף איבוד הזכות לפנסיה ברשות המקומית עקב תשלום פיצויי הפיטורים.